כל אדם, בכל גיל ומכל מגדר עשוי ללקות בשלב כלשהו בחיים באפליפסיה. היא נחשבת לאחת ההפרעות הנוירולוגיות הנפוצות ביותר, ומשפיעה על עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם. לרגל יום המודעות לאפילפסיה, החוקרת נעה גוזנר מספרת על אלטרנטיבות טיפול קיימות, ועל טיפולים חדשניים שנמצאים בפיתוח.
מהי אפילפסיה?
אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית הנובעת מפעילות חשמלית מוחית חריגה, אשר עלולה ליצור פרכוסים הבאים לידי ביטוי בעוויתות, שינויי התנהגות, תחושות שונות ולעיתים אף שינויים במצב ההכרה. ההפרעה עלולה להתפתחת ממגוון סיבות, והיא מופיעה במטופלים מגוונים בכל גיל, מין ומוצא.
אילו טיפולים קיימים לאפליפסיה?
עבור מרבית המטופלים, החיים עם אפילפסיה מתאפשרים הודות לטיפול תרופתי, שמסייע לשליטה על הפרכוסים, ובמקרים אחרים גם להתערבות כירורגית. חלקם יזדקקו לטיפול מתמשך לאורך החיים, ואחרים יהנו מתקופות ארוכות של שקט לאורך זמן, אפילו ללא טיפול. טיפול תרופתי הוא עדיין הנפוץ ביותר, אך במקרים בהם הפרכוסים אינם נשלטים, דרושה לעיתים התערבות ניתוחית להסרת המוקד הגורם להפרעה.
עבור מקרים בהם ניתוח לא אפשרי, קיימת שיטה המתבססת על לייזר ממוקד, אשר הורס את רקמת המוח הגורמת לפרכוסים. במהלך הטיפול, מוחדר סיב אופטי דק, אשר יוצר בקצהו את קרן הלייזר. החדרת הסיב נעשית בעזרת מערכת ניווט מתוחכמת וחדשנית המבצעת סריקות MRI ברזולוציה גבוהה בזמן אמת.
קיימות גם שיטות חדשניות יותר מניתוח, ופולשניות פחות, אשר מהוות אופציות טיפוליות נוספות.
למשל, גירוי מוחי עמוק (Deep brain stimulation). זהו מעין קוצב אשר שולח אותות חשמליים קבועים המונעים את הפעילות החשמלית העודפת. בדומה לזה, קיימת גם מערכת נוספת לגירוי מוחי (Responsive neurostimulation) אשר במקום שליחת אותות קבועים, היא מנטרת את הפעילות המוחית, ומתחילה לפעול רק כאשר היא מזהה פעילות חריגה.
אילו טיפולים חדשניים לאפילפסיה יהיו זמינים בעתיד?
טיפולים פרמקולוגיים מתקדמים רבים נמצאים בתהליכי פיתוח, ומטרתם מתן מענה לסובלים מאפילפסיה שעמידה לטיפול תרופתי. למשל, מחקרים פרה-קליניים מצביעים על אפשרות של שימוש בנאנו-חלקיקים, אליהם מצומדת תרופה אנטי-אפילפטית. השימוש בחלקיקים אלה מאפשר לרכיבים הפעילים מעבר היעיל יותר דרך מחסום הדם-מח. טכנולוגיה זו עשויה להגביר את האפקטיביות ולאפשר הפחתה של מינוני התרופות הדרושים לשם קבלת אפקט טיפולי.
טיפול מבטיח אחר נמצא במחקר פרה-קליני, והוא מבוסס על שימוש בפפטידים – שרשראות קצרות של חומצות אמינו – המופקים מארס שמקורו בבעלי חיים. המנגנון הפעיל עדיין אינו ברור לחלוטין, אך בבדיקות נצפתה כבר כבר פעילות אנטי-אפילפטית שח החומר. מולקולות הארס נקשרות בעוצמה לקולטני המטרה בגוף, וההנחה היא כי תכונה תורמת לחיזוק ההשפעה הטיפולית.
אחוז ניכר ממקרי האפילפסיה אינם מוסברים. אצל חלק מהחולים היא מהווה חלק מתסמונת גנטית, הנובעת משינויים בגנים מסויימים, ולטיפול בה פונים לפיתוח טיפול גנטי. זהו תחום חדש ומתפתח שעושה שימוש בהחדרת גנים לתאים המתאימים, כך שיקבלו ביטוי במקום הגנים הפגומים. מחקר פרה-קליני הראה ירידה בתדירות הפרכוסים במודלים של עכברים חולי אפילפסיה שכזו לאחר טיפול גנטי. נציין כי טיפולים כאלה, שהינם בעלי פוטנציאל עצום, עדיין נמצאים בשלבי פיתוח ראשוניים, והם דורשים בקרה משמעותית על בטיחות הטיפול. שכן, הם עלולים לעשות שינויים בלתי הפיכים ברקמות המח.